<h1>כל בו סימן קכ"ו בשם הראב"ן</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ראובן טען לשמעון עשרה זקוקין הפקדתי לך בפני עדים והלה אומר החזרתים לך והעדים מעידים שהפקיד ושהוציא מהם ב' זקוקין לצרכו. דין הוא שישבע ראובן שלא החזירם לו מעולם. ושמעון לא מהימן בשבוע' והוה ליה גזלן כששלח ידו בפקדון ופסול לשבועה. הגהה. ודוקא אם העידו שהפקידן צרורין אבל אם הפקידן מותרין מותר להשתמש בהן אם הוא שלחני נראה לרבי יצחק, וראיה מההיא דהמפקיד אצל שלחני צרורין לא ישתמש בהן ואינו חייב באחריותן מותרי' ישתמש בהן וחיי' באחריותן עד כאן לשונו. כמו ההיא רעיא דאכלה דובא תרתי מניהו וחייבוהו. ואלמלא ואתיתיה נפטר בשבוע' דק"ל כל המפקיד אצל חברו בעדי' א"צ לפורעו בעדים.
ראובן טען לשמעון ליטרא מעות הפקדתי לך החזירם לי ושמעון משיבו נגנבו וראובן אמר נשתמשת בם ונתחייבת. דין הוא אם אין המעות (מונחין) [חתומין] אפילו הן צרורין אם שמעון סוחר מותר ורשאי הוא להשתמש בהן דדעתו של מפקיד בשעת פקדון להן שיוצאין לענינו של זה והואיל ורשאי הוא הוי עליהו כשומר שכר כדתנן המפקיד מעות אצל שלחני. וה"ה לכל סוחר וחנוני. וחייב לשלם ודוקא נאבדו או נגנבו אבל נאנסו פטור כרב נחמן דטפי משומר שכר לא הוי.
